ישראלייזר רעים בע"מ ואח' נ' סולומון ואח'

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד בין אירוע תאונת דרכים מיום 14.3.09, מטעם התובעת העידו הנהג ואילו מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1 ובת הזוג שלו אשר היתה במקום האירוע, למעשה צפתה בעת האירוע כשהוא קורה ממש תוך שהיא נמצאת מחוץ לכלי הרכב ומכוונת את הנתבע 1 אשר מבקש לבצע החניה בין שתי כלי רכב חונים.

המחלוקת בין הנהגים, הינה בעיקר ביחס למצב שבו עמד כלי הרכב של הנתבע 1, עובר לקרות האירוע, בעוד שלטענת הנהג מטעם התובעת הבחין בנתבע מס' 1 כשהוא מבקש לבצע רוורס, בין שני רכב חונים, המתין בסבלנות עד אשר כלי הרכב סיים, לטענתו את החניה ובעת שהוא ממשיך בנסיעה לכיוון ישר, הוא חש לפתע חבטה בצד ימין ומבחין בכלי הרכב של הנתבע 1 כאשר הוא פוגע בו בחלק הקדמי שמאלי – פנס.

לטענת הנתבע 1, לאחר שהחל לבצע חניה במקום שבו ארע אירוע התאונה, כאשר הוא נמצא באמצע התהליך של ביצוע החניה, ומתקשה לעשות זאת, הוא מבקש מבת הזוג שלו שתכוון אותו, לצורך כך היא יוצאת מכלי הרכב ובטרם עלה בידו להמשיך בנסיעה לאחור, בהתאם להוראות בת הזוג, הוא חש בחבטה כאשר הוא מבחין בכלי הרכב אשר ממשיך בכיוון נסיעה ישר, ופוגע בו בחלק הקדמי ימיני של כלי הרכב מטעם התובעת וכך גם בכלי הרכב של הנתבע 1.

כאמור מטעם הנתבעים העידה בת הזוג של הנתבע 1, אשר למעשה עדותה היא היחידה אשר יכולה לשפוך אור ביחס לנסיבות עובר לקרות האירוע, שהרי היא עמדה מחוץ לכלי הרכב על מנת לכוון את הנתבע אשר מבקש לבצע חניה בין שני כלי רכב חונים.

ניתן לומר כי לפני ביהמ"ש למעשה מונחות 3 גרסאות, גרסת הנהג מטעם התובעת, גרסת הנתבע 1 וגרסת העדה הנוספת, יחד עם זאת, ניתן לדלות מכל שלוש הגרסאות את המציאות שהיתה באותה עת, זאת ניתן לעשות כאשר יש את הנזקים בשני כלי הרכב שיש בהם כדי להעיד על האירוע שארע ולתמוך בגרסה כזו או אחרת, או אפילו בשילוב בין גרסאות שכן, העדים מסרו את עדותם לפי האמת הסובייקטיבית שלהם בעוד שהמציאות האובייקטיבית מן הסתם היתה אחרת.

נראה כי הנתבע 1 ביקש לבצע חניה בין שתי כלי רכב חונים, ככל הנראה המרחק בין שני כלי הרכב, דהיינו,המרחק שנותר לנתבע 1 לצורך ביצוע חניה, היה מרחק סביר, כזה שהנתב 1 יכול היה לבצע את החניה, אלא שהוא בחר לעשות כן בסיוע של בת הזוג שלו.

בנקודה זו, אני לא מקבלת את הגרסה של הנהג מטעם הנתבעת כי מדובר היה במרחק של 4 מ' לכל היותר שהרי גם הנהג הנתבע 1 לא היה זקוק לשום תמרון ולבצע חניה ברוורס, בעניין זה ניתן לומר שהגרסה של הנתבע 1 והעדה מטעמו, היא משקפת את המציאות.

הנתבע 1 החל בנסיעה לאחור, שלא כפי גרסת הנתבע 1, כבר ברגע שהחל את החניה לאחור, יצאה בת הזוג על מנת לכוון אותו. אלא שבת הזוג אשר מבחינה בכלי הרכב של התובעת אשר מגיע, ומבחין בכלי הרכב הנתבע 1 ומאט, מציינת באוזני הנתבע 1 כי היא רואה כלי רכב נוסף, חרף כך, ממשיך הנתבע 1 בנסיעה לאחור, כאשר נהג התובעת סבור שהוא יכול להמשיך ולעבור, אין כל הגיון בכך שהנהג מטעם התובעת הבחין מבעוד מועד בנתבע 1 מבצע חניה לאחור, ממתין לדבריו בסבלנות עד אשר הוא יסיים את ביצוע החניה, מסיים לבצע את החניה או אז באופן מפתיע יוצא במהירות מהחניה וכך קורה אירוע התאונה.

לא זו בלבד שאין בכך הגיון, שהרי הנתבע 1 ביקש לחנות ולא לצאת מהחניה הרי שגם תמונות הנזק והמוקדים וגם סוג הנזק בשני כלי הרכב אינם מתיישבים עם הגרסה אלא איפושהו באמצע, שני כלי הרכב נסעו בו זמנית האחד ישר והשני לאחור וכך הם נפגשו.

הנזק בכלי רכבה של התובעת משקף בדיוק את הנזק שנגרם כתוצאה מאירוע התאונה מהכנף בחלק הימני ועד האמצע של כלי הרכב, זאת בשל כך שכלי רכב אינם נעצרים במקום, גם הנזק אצל הנתבע 1, הינו בכנף שמאלי ולא בחלקו הקדמי של כלי הרכב בפנס הקדמי, אלא בפנס הצדדי.

סוף דבר, האחריות לקרות האירוע, רובצת על שני הנהגים בחלוקה כדלקמן:

לפתחו של הנהג מטעם התובעת רובץ אשם תורם בשיעור של 30% אילו הנתבע 1 בשיעור של 70%.

בתביעה הראשית ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לידי התובעת סך של 5,199 ₪ עבור הנזק הישיר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 14.3.09 ועד התשלום המלא בפועל, אגרה בסך של 337 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ + מע"מ.

ביחס תביעה שכנגד, ישלמו הנתבעים שכנגד ביחד ולחוד לידי התובעת סך של 995 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 19.4.09 ועד התשלום המלא בפועל, אגרה בסך 337 ₪, שכר בטלה עבור העד מטעם התובעת בסך של 500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 900 ₪ כולל מע"מ.

שכר בטלה עבור העדה שאינה בעלת דין מטעם הנתבעים, בסך של 300 ₪ ישולם ע"י הנתבעת 2.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום .

ניתנה והודעה היום ד' תמוז תש"ע, 16/06/2010 במעמד הנוכחים.

לימור רייך, רשמת

הוקלד על ידי: שיפרה סויסה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: